גזר דין בתיק ת"פ 33300-04-13

בעניינו של הנאשם 2

1.        במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן שהוגש לצורך ההסדר, תוך כדי שהצדדים מבקשים לקיים דיון פתוח בעניין העונש. המאשימה ביקשה כי יוטל על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים, ואילו הנאשם עתר לכך שלא יורשע בדין. לפיכך הוזמן תסקיר בעניינו של הנאשם, ורק לאחר קבלתו נשמעו הטיעונים לעונש.

2.        במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים ביום 4.1.14 הסכימו הצדדים לכך שבית המשפט יתעלם מהעדויות שיישמעו לפניו ממועד זה ואילך, ככל שהן נוגעות למעורבותו של הנאשם בעבירות שיוחסו לנאשמת 1, והם הסכימו שלא יסתמכו על עדויות אלה. לפיכך התמקדו הצדדים בטענותיהם בעובדות כפי שהן עולות מכתב האישום המתוקן, עד כמה שהדבר היה אפשרי בנסיבות העניין.

3.        כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם מעורבות באישומים 6 ו-9. במסגרת אישום מס' 6 מיוחסת לו עבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה, ואילו במסגרת אישום מס' 9 מיוחסות לו מספר עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כפי שהובהר בהכרעת הדין ובגזר הדין שניתנו בעניינה של הנאשמת, עוסק אישום מס' 6 בהתחזות של הנאשמת לאפרת כהן. במסגרת התחזותה זו פנתה הנאשמת למתווך דירות בחיפה וביקשה כי יאתר עבורה דירה לשכירות בחיפה. היא הציגה עצמה בפניו בכזב כרופאה וציינה כי הדירה מיועדת לה ולבן זוגה שהוא עורך דין, הוא הנאשם. המתווך הציג בפני השניים דירה והשניים ביקשו לשכור דירה זו. הנאשם ביקש כי בין הצדדים ייחתם זכרון דברים עוד באותו מעמד, והוא שערך את זכרון הדברים עליו חתמו הצדדים. זאת כאשר הנאשמת חותמת בשם אפרת כהן. אין חולק שהנאשם ידע היטב שלא זה שמה של הנאשמת. לאחר מכן נחתם גם חוזה שכירות, כאשר הנאשמת מתחזה כאפרת כהן. במעשים המיוחסים לו במסגרת אישום זה סייע הנאשם לנאשמת לקבל דבר במרמה, קרי: להתקשר בחוזה לשכירת הדירה.

4.        אישום מס' 9 עוסק בפרשה מורכבת במסגרתה התחזתה הנאשמת לרופאה המטפלת במחלת הסוכרת. העניינים הנוגעים לאישום זה נפרשו בהרחבה בהכרעת הדין. כתב האישום המתוקן מציין כי כחלק ממצגי השווא שעשתה הנאשמת ולצורך שיווקה כבעלת ניסיון בריפוי מחלת הסוכרת "מסרה הנאשמת את פרטיו של נאשם 2 לחלק מהמטופלים כ'ממליץ'. הנאשמת אף תדרכה את הנאשם מה לומר בשיחות אלה. הנאשם שוחח עם כעשרה מטופלים שזהותם ידועה למאשימה ... אשר התקשרו לטלפון האישי שלו על פי הפניית הנאשמת, ובשיחות הטלפון שקיים עם חלק מהם גרם להם לחשוב שהוא נרפא ממחלת הסכרת והפסיק לחלוטין שימוש בתרופת האינסולין על אף שעובדות אלה אינן נכונות" (סעיפים 4(ה)-(ו) לאישום 9). על רקע מעשים אלה ייחס כתב האישום לנאשם עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

5.        במסגרת הטיעונים לעונש העלה הנאשם טענות בנוגע לתום לבו ולהבנתו בדבר המעשים שביצעה הנאשמת. כפי שהובהר לעיל, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום. מכאן שהודה שמסר למטופלים בשיחות הטלפון כי נרפא ממחלת הסוכרת והפסיק לחלוטין את השימוש באינסולין בעקבות הטיפול שנתנה לו הנאשמת על אף שעובדות אלה אינן נכונות. מאחר והנאשם הודה שעובדות אלה אינן נכונות, והודה בכך שסייע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לא היה מקום לניסיון לשוב בו מדברים אלה במסגרת טיעוניו. לא למותר לציין שלולא הסכמת הצדדים, שספק עד כמה היא כובלת את בית המשפט, ניתן היה להפנות לקביעות שבהכרעת הדין בנוגע למעורבותו של הנאשם במצגים שיצרה הנאשמת, ובטיב של ההדרכה הפסולה שניתנה לו לפני ששוחח עם מטופלים פוטנציאליים. לענייננו די בכך אם נאמר כי משהודה הנאשם בעובדות כתב האישום הוא הודה גם בכך שמסר למטופלים מידע לא נכון אודות מחלתו וההחלמה ממנה, כשהוא פועל בהקשר זה על פי הדרכת הנאשמת.

6.        על אף חומרת העבירות המיוחסות לו ביקש הנאשם כי בית המשפט ימנע מהרשעתו. לעניין זה הסתמך ב"כ הנאשם על המלצת שרות המבחן שערך תסקיר בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה כי הוא כבן 45 שנים ובעל השכלה אקדמאית בתחום של מחשבים ומשפטים. בתחילת דרכו המקצועית רכש השכלה כטכנאי מכונות, ולאחר סיום שירותו הצבאי עבד בעבודות שונות עד שהתקבל ללימודי מחשבים. לאחר מכן עבד כמדריך יישומי מחשב וכטכנאי מחשבים. בשנת 2003 החל לימודי משפטים, אותם סיים בשנת 2006. לאחר מכן עבד בעבודות שונות עד שהחל בהתמחות. בשנת 2012 התקבל ללשכת עורכי הדין ומאז הוא עובד כעורך דין.

שירות המבחן ציין כי הנאשם מקבל אחריות פורמאלית למעשיו, תוך שהוא ממזער את משמעותם וחומרתם ומתקשה לגלות אמפתיה רגשית כלפי הנפגעים. הוא העלה חשש מפני פגיעה במצבו התעסוקתי, המקצועי והכלכלי כמי שעוסק בעריכת דין. שירות המבחן התרשם כי ביצוע העבירות אינו נובע מקיומם של דפוסי התנהגות עבריינים, אלא מהתנהגות רגשית לקויה ביחסיו עם הנאשמת. הוא ציין כי נראה שההליך המשפטי הנוכחי מהווה גורם מרתיע ומחדד, והסיכון להישנות התנהגות מפרת חוק בעתיד הוא נמוך.

על רקע כל אלה, ולנוכח עברו הנקי של הנאשם, המליץ שירות המבחן שלא להרשיעו "וזאת על מנת למנוע פגיעה במצבו התעסוקתי והמקצועי, ולאפשר את המשך עיסוקו בתחום של עריכת דין המהווה עבורו עוגן משמעותי ויציב בחייו". שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם צו לשל"צ בהיקף של 180 שעות ולשקול אופציה לחייבו בתשלום פיצויים לנפגעי העבירה.

7.        ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו. לשיטתו, לא ניתן למצוא בכתב האישום אמירות לפיהן הסתמכו נפגעי העבירה על היותו עורך דין, ואין מקום להידרש לסוגיה של הפגיעה באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. הוא ביקש לשים דגש על הפגיעה המקצועית הקשה שעלולה להיגרם לנאשם, שזכה לעסוק בתחום עריכת-הדין לאחר שעבר דרך מקצועית לא קצרה. הוא אף ביקש כי הנאשם לא יחויב בפיצויים לנפגעי העבירה, הן מאחר וממילא זכו אלה לפיצוי מידי הנאשמת והן בשל חלקו הזניח בפרשה כולה. הנאשם עצמו טען כי בחר במקצוע עריכת הדין מאחר והוא מכבד את החוק, והפרשה כולה נפלה עליו כרעם ביום בהיר. הוא ביקש להבהיר שאם פגע במישהו במודע או לא במודע הוא מתנצל על מעשיו.

8.        נקודת המוצא היא כי שעה שהוכח כי בוצעה עבירה "יש להרשיע את הנאשם בדין, כאשר הימנעות מהרשעה הינה בגדר החריג שבחריגים" (רע"פ 654/13 אבו בקר נ' מדינת ישראל, מיום 26.2.13; רע"פ 4919/13 יידרמן נ' מדינת ישראל, מיום 28.7.13; רע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל, מיום 24.4.14). הדברים קל וחומר כאשר מדובר בנאשם בגיר, שהימנעות מהרשעתו בנסיבות מעין אלה "מהווה חריג שיופעל רק בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 876 (2004); רע"פ 8627/12 הנסב נ' מדינת ישראל, מיום 31.12.12; רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל, מיום 4.3.13). על מנת שישתכנע בית המשפט כי יש מקום לחרוג מכלל זה, על הנאשם להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי עצם ההרשעה יפגע פגיעה חמורה בשיקומו, והשני, כי סוג העבירה המיוחס לו מאפשר להימנע מהרשעה מבלי שהדבר יפגע בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342-341 (1997) ורבים אחרים). במסגרת האינטרס הציבורי יש להעניק משקל "להרתעת היחיד והרבים, להעברתו של מסר המוקיע את דבר העבירה ואת מבצעו, ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה" (ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון, מיום 23.7.09; עניין שמואלי הנ"ל, בפסקה 7 להחלטה).

9.        במקרה דנא לא נראה שהוכח אף לא אחד מתנאים אלה ולא ניתן לומר כי הפגיעה הצפויה בעתידו של הנאשם שקולה לתועלת הציבורית שבהרשעה.

התנאי שעניינו בפגיעה הצפויה ביכולת הנאשם להמשיך ולעבוד במקצועו כעורך דין, אינו מביא למסקנה לפיה עניינו של הנאשם נופל בגדר אותו "חריג שבחריגים" המביא לכך שלא יורשע בדינו. לעניין זה יש לציין כי הנאשם הוא בעל השכלה בתחומי עיסוק נוספים, ובפועל עבד מרבית חייו באותם תחומים; וכי ממילא השאלה אם ועד כמה תשפיע הרשעתו בדין על האפשרות להמשיך ולעסוק במקצועו נתונה לוועדות לשכת עורכי הדין, כאשר "שיקוליו של הגורם המקצועי, בהקשר זה, אינם זהים לשיקולי בית המשפט, בבואו להרשיע נאשם שאשמתו הוכחה מעבר לספק סביר" (עניין אבו בקר, בפסקה 16 להחלטה). ללשכת עורכי הדין נתונה הסמכות להחליט אם להשעות את הנאשם אם לאו על רקע העבירות החמורות אותן ביצע, על בסיס השיקולים המשמשים אותה בהחלטותיה.

אשר לתנאי השני, העוסק בשאלה אם ניתן להימנע מהרשעה על רקע טיב העבירה שביצע הנאשם, הרי שחומרת המעשים המיוחסים לנאשם אינה מאפשרת הימנעות מהרשעתו. הדברים אמורים בעיקר במעשים המיוחסים לו במסגרת אישום מס' 9, בגדרו סייע בידי הנאשמת ליצור מצגי שווא שהביא לטיפול של הנאשמת בחולי סוכרת תוך העמדתם בפני סיכונים בריאותיים חמורים ביותר, שאף התממשו בחלק מהמקרים. כל זאת כשהוא מודע לכך כי מדובר במסירת דברים שאינם אמת למתעניינים בטיפולים. חומרה מיוחדת נודעת לעובדה כי מבצע מעשים אלה הוא בעל רישיון עריכת דין, שאמור להיות אמון על שמירת החוק ולא תוכל להישמע מפיו הטענה כי לא היה מודע לחומרת מעשיו. בהקשר זה הפנתה ב"כ המאשימה לאמירות בבש"פ 3631/14 אסקאפי נ' מדינת ישראל, מיום 12.6.14, ובהשאלה לדברים שנאמרו שם, ניתן לומר כי ביצוע עבירות על ידי עורך דין פוגע באמון הבסיסי שניתן לרחוש לו.

המסקנה מכל האמור עליל היא שאין מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם בביצוע העבירות בהן הודה.

10.    לפיכך אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה ובביצוע מספר עבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

11.    אשר לעונש: כפי שהובהר בהרחבה בגזר הדין שניתן בעניינה של הנאשמת, הרי שעל פי תיקון 113 לחוק העונשין על בית המשפט לבחון בתחילה האם יש לקבוע מספר מתחמי ענישה, ורק לאחר מכן לקבוע את מתחם הענישה ההולם, לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה ולבחון אם התקיימו שיקולים חריגים המצדיקים סטיה ממתחם זה. במקרה דנא מדובר בשני אישומים מובחנים, ולפיכך יש לקבוע שני מתחמי ענישה נפרדים לעבירות שבוצעו. אשר למתחמי הענישה, השיקולים הנוגעים לעניין זה פורטו אף הם במסגרת גזר הדין שניתן בעניינה של הנאשמת. באותו גזר דין נקבע מתחם ענישה כולל לכל העבירות שבאישומים 6-1, שעה שהעבירה שבאישום 6 מצויה ברף התחתון של העבירות בהן הורשעה הנאשמת. יש, אפוא, לקבוע כי מתחם הענישה הראוי בגין המעשה המיוחס לנאשם במסגרת אישום מס' 6 נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים.

12.    בעניינה של הנאשמת הובהר כי מתחם הענישה המתאים לביצוע העבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות במסגרת אישום מס' 9 נע בין שלושה חודשי מאסר בפועל לבין 10 חודשי מאסר בפועל לגבי כל אחד מהמטופלים. עם זאת, הנסיבות שנקבעו בתיקון 113 לחוק אינן מתקיימות בעניינו של הנאשם באותו אופן שהתקיימו בעניינה של הנאשמת, שכן לא ניתן לייחס לו את התכנון המדוקדק המוקדם או את "ביצוע העבירות במלואן" באמצעותו, בשונה מהקביעות בעניינה של הנאשמת. אין גם מקום לייחס לו את ביצוע העבירות על רקע רצון להפיק תועלת כלכלית, ואין גם יסוד מספיק לקבוע כי התקיימה בעניינו הנסיבה המחמירה שעניינה בניצול לרעה של מעמד כלפי נפגעי העבירה. מכאן שלגבי הנאשם יש לקבוע מתחם ענישה מתון יותר, שינוע בין חודשיים לשישה חודשי מאסר בגין כל עבירה. בתוך מתחם זה, ומתוך הבאה בחשבון של חלקו של הנאשם בפרשה ושל העובדה כי מיוחס לו סיוע לביצוע העבירות, על הנפקות שבין המבצע העיקרי לבין המסייע, יש לגזור את עונשו. על רקע כל אלה הגעתי למסקנה לפיה בגין כל המקרים בהם סייע לקבלת דבר במרמה ולקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ולעניין זה אניח כי במסגרת אישום מס' 9 מיוחסים לו חמישה מקרים בלבד של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אף שעל פני הדברים נראה שהמספר גדול יותר) יש לגזור עליו עונש מאסר של חמישה חודשים בפועל. כמו כן אני גוזר עליו עונש מאסר על תנאי של חמישה חודשים לתקופה של שלוש שנים מהיום אם יבצע עבירה של קבלת דבר במרמה. כמו כן אני מחיב את הנאשם בתשלום פיצויים בסכום של 1,500 ש"ח לכל אחד מהמתלוננים שנזכרו בטיעוני המאשימה (בעמ' 850 לפרוטוקול, שורה 30), למעט המתלונן ש.ח. (דהינו -חמישה מתלוננים שלכל אחד מהם ישלם סכום של 1,500 ש"ח). מובן שאין בכך כדי למנוע הגשת תביעה אזרחית כנגדו.

13.    מאחר ושירות המבחן סבר שניתן להמליץ על של"צ בעניינו של הנאשם, יש להניח שלא יהיה כל קושי לשלבו במסגרת של עבודות שירות. על רקע מכלול הנסיבות, יירצה הנאשם את עונש המאסר בפועל שהושת עליו בעבודות שירות, אם ימצא הממונה על עבודות השירות כי הנאשם מתאים לכך. הממונה על עבודות השירות מתבקש לערוך חוות דעת בעניינו של הנאשם ולבחון אם הוא מתאים לביצוע עבודות שירות. הממונה על עבודות השירות ימציא את חוות דעתו לבית המשפט עד ליום 13.7.14. דיון בעניינו של הנאשם יתקיים ביום  ­­­14.7.14 בשעה 16:30